*

אֲנִי לֹא מֵעֵז לַחְלֹם אֶת מַה שֶּׁמֵּעִיר אוֹתִי

אַף לֹא כּוֹתֵב בַּשִּׁיר אֶת

מַה שֶּׁנּוֹשֵׁף אֶת בִּטְנִי הַחוּצָה אֶל הָעֵינַיִם

נִפְקָחוֹת וְהִנֵּה כְּבָר צָהֳרַיִם

רַק נִרְדַּמְתִּי לְכַמָּה דַּקּוֹת קָרָאתִי

אֶת הָאוֹר בַּחַלּוֹן לֹא

לַיְלָה הָיָה וְיָדַי הִכּוּ בָּרֹאשׁ כִּי

תָּמִיד כָּמוֹהוּ אֲנִי מַתְחִיל בְּרֵאשִׁית הָיָה

וְאַחַר כּךְ בָּא הַגּוּף וְאָז הִתְנוֹפְפוּ לָהֶם הַזְּרוֹעוֹת

כְּמוֹ הַכְּנָפַיִם שֶׁל הַמַּלְאָכִים מִסָּבִיב וּבַסּוֹף בְּדַם

מַכֶּה בַּדָּם, הַךְ, הַךְ טְרַח, כְּמוֹ מֵטִיחַ רַגְלַיִם עָקֵב אַחֵר עָקֵב

בְּמַגְּפֵי גּוּמִי מְקַפֵּץ בַּשְּׁלוּלִיּוֹת בַּגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן כְּבָר

נִקְוִים הַמַּיִם תַּחַת הַמָּטָר אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ

לָקוּם

מִן דָּבָר שֶׁכָּזֶה

מַמָּשׁ, רָאִיתָ אֶת שֶׁרָאִיתִי

אֶת שֶׁחָלַמְתִּי לֹא חָלַמְתִּי לֹא כָּתַבְתִּי אִי אֶפְשָׁר

אֲפִלּוּ לוֹמַר אֶת מַה שֶּׁלֹּא נִתָּן לַחְלֹם לֹא נִתָּן

לַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי, שֶׁאֲנִי הָיִיתִי מְרַקֵּד כָּכָה לְפֶּתַח רוֹבֵץ בֵּין

הַפְּסוּקִים בְּאֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה

מְסַפְּרִים אֶת שֶׁלַּחֲלוֹם אִי אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לוֹמַר וְהִנֵּה

זֶה כָּתוּב שָׁם

אָז זֶה בְּסֵדֶר

עִם זֶה אֶפְשָׁר כְּבָר לָלֶכֶת

לִישֹׁן אַחַר עוֹד יוֹם אָרוּז

בְּסֵפֶר

הַסְּפָרִים

[מתוך: חיים א. רכניצר, שבלת (ירושלים 2015)  "מחזור שירי קין", עמ' 27-28]