אסותא

אסותא

אַל תַּעֲמִיד עַצְמְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ

לִמְקוֹמִי הַנָּדוֹן

לֹא

עַד שֶׁתִּנְעַל

כְּאֵב סַנְדְּלֵי אָחִיךָ

חֲשׂוּפוֹת הַבְּהוֹנוֹת לָרוּחַ תְּדַבֵּר

לְחוֹל וּלְאַבְנֵי הַדֶּרֶךְ שֶׁמִּתְגַּנְּבוֹת

תַּחַת הֶעָקֵב שֶׁלִּי

כָּךְ אַתָּה אוֹחֵז בִּבְכוֹרָה רַבַּת הַהֲבָנָה וְרִאשׁוֹן

בְּנוּד פָּנִים אֲרוּכוֹת לוֹחֵשׁ

כֵּן זֶה כּוֹאֵב אֲנִי יוֹדֵעַ

מָה אַתָּה

יוֹדֵעַ

אַף לֹא דַּיָּן אַתָּה וּכְבָר בִּמְקוֹמִי

מְהַנְהֵן בַּהֲבָנָה חוֹמֶלֶת כָּךְ

אִם אַתָּה בֶּאֱמֶת רוֹצֶה

אֲנִי אָבִיא אֶת הָעֵט וְאֶנְעַץ אוֹתוֹ

בְּגַב

כַּף יָדְךָ

הַמְּנִיחָה עַל כְּתֵפִי דִּמְעוֹת

חָבֵר

הוּא חָבֵר

וְאֵין לִי

חָבֵר כָּמוֹךָ

שֶׁמֵּבִין אֶת הַבְּעִיטָה שֶׁל העַיִר

שֶׁבִּי אֵלֶיךָ כִּי כּוֹאֵב

אַתָּה שׁוֹמֵעַ

כּוֹאֵב לִי כָּל כָּךְ סַכִּין הַמְּנַתְּחִים

הַזֶּה.

מתוך: חיים רכניצר, משירי הגלות השלישית, (ירושלים: כרמל, 2014, עמ' 49-48)