*
דְּבָרַי הָיוּ לְמִי
שֶׁשָּׁמַע אוֹ קָרָא בְּקוֹל
גָּדוֹל הוּא הַמָּקוֹם הַזֶּה וְרַב
קוֹלִי דַּל לֹא
קַל לֹא
שָׂמֵחַ לֹא
רוֹנֵן אַךְ
בָּא הָיָה בְּתוֹךְ שְׂפָתֶיךָ
נָשַׁקְתִּי לְהֶרֶף נְשִׁימָתִי בְּחִשְׁקְךָ
פִּתַּלְנוּ אֲהָבוֹת הָיוּ וְגַם אֲחֵרוֹת אֲבָל
דְּבָרַי הָיוּ לַהֲרוֹת אוֹתָנוּ וְלוּ
גַּם לְרֶגַע חָקוּק בַּסֵּפֶר הֲתִקְרַא
אַחֲרֵי לֶכְתִּי
דְּבָרַי הָיוּ
לְמִי
חיים א. רכניצר (מתוך: שבלת, ירושלים: כרמל 2015, עמ' 114.)
