שיר המעפיל
(לאדם בני)
מהדברים שנאמרים שוּבשוּב סבִיבוֹנֵי סכולסטִיקְוָהקְוָה חנוּקֵי מִצערת מצוֹפְפֵי דפים על דפים בִּשחוֹר קווים עלי שלכת של מחשבת בָּהּ צִּפִּתִי להפתעה ללא תוכחלת שמים משמימים וְדַי דַּי
דַּי לי דַּי מִפוסט עָגָה שמייצרת לי מנגנונֵי סימון וּמְזַהָה ביטוי ומסבייקטת בי את הדוֹבר ההיסטורי ומעצבת אותו כסמל ובאמצעותו משליטה
הגמוניה של מי שבא מן הים ויוצרת בבוסתן נרטיב כסוף זוהר בטל שחר לשבלול המהלך בכותנות פסים על פני העלים ואבני השביל בגינת הבית שמתגנב בין מִשאוֹלֵי
הלב שלי בירושלים של מטה מארבעים ושמונה עד פני הדלת שפתחנו הערב לאליהו בסדר, בסדר,
אמרתי בסדר, אולי אנחנו לא מאמנים, אבל, זה לילה
וזה הסדר, והכוס מחכה לישוּעוֹת אשא את הדברים שאני אומר צָלוּל צָלוּל וכולי דָּרוּךְ
בגת הענבים הגנובים והמתוקים שלי הביאוני עד בתי היין וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה
הוֹ, אֲנִי חוֹלַת אהבה שובושוב אני שָֹׁרָה.
חיים א. רכניצר
יום רביעי ו' אב תשע"ט
8/7/2019
